הצלחה והצלחה ערכית 

הצלחה או הצלחה ערכית היא רק דרגה של דרך גישה.
ישנה דרגת חיים, דרך ההשוואות דרך של דחפים. להרגיש ראוי, להיות גאה בעצמי על שעשיתי זאת בעולם החומרי, על שאני טוב ונדיב ואני "שווה" בעולם הערכי. הדחפים דוחפים להשקיע, לעשות, לחוות, לצרוך, לצבור כדי להיות יותר. יותר מאחרים, יותר ממני הקודם.

דרך מבורכת, אך לעיתים, החוסר הופך לכוח הדוחף, נעשים הישגים, מקבלים שבחים, אך המעגל נשאר אותו מעגל אך הופך להיות נסתר. יש ההופכים ל "מכורים" עבודה, למעשים טובים, להתנהגויות שבאות להוכיח לי ולאחרים שאני שווה ושונה.

ישנה דרך נוספת המשקפת בחירת האדם המקרינה אישיותו. האדם מנהל את חייו כהשתקפותו המלאה, זה הוא. הוא חי כמעלתו, לא כאמות מידה אלא כאמונה שזאת דרכו בחיים.

ואיך ידע האדם את מקומו, לפי איזה דרך מנהל את חייו?
לפי התייחסותו. כאשר יהיה גאה על דרכו, בשמחה על פידבק שקיבל מהסביבה ידע שהוא עדיין בשלב הערך, עולם ההשוואה, להיות יותר מהאחר, גם זאת דרך ראויה אך עדיין הוא בכבלי האחר.

כאשר הוא יסתכל בפליאה, לא מתוך ענווה אלא מתוך אמונה שכך צריכים הדברים להיות
והוא לא מבין על מה המהומה יוכל לדעת שהוא חי דרך הנשמה ובהגשמה מלאה.